ראיון בלי פילטרים  🤐

מתי התחלתם לנגן?

מירי:  בכיתה א' שלחו אותי לחוג חליליות וגיליתי שאני ממש אוהבת לנגן. אחרי שנה המורה המליצה לקבל אותי לתזמורת כלי הנשיפה של הילדים בחולון. עברתי לקלרינט כי מנהל הקונסרבטוריון אמר שזה מה שחסר בתזמורת. התמדתי 6 שנים, למרות שלא אהבתי את הכלי וחלמתי לתופף. בגיל ההתבגרות מרדתי והלכתי ללמוד תופים אצל אהרל'ה קמינסקי.

טל:  בערך בגיל 5. התאהבתי בנגינת האקורדיון של אלישבע כהן-להמן, האקורדיוניסטית המיתולוגית של קרית ביאליק. כיאה להולנדית אמיתית היא נדדה בין גני הילדים בקריות רכובה על אופניים עם מתקן מיוחד לאקורדיון בחזית. אותנו הילדים היא סחפה בנגינה ושיר, וממש רציתי לדעת לנגן כמוה, אז קנו לי אקורדיון קטן, ואת הצלילים הראשונים שלי ניגנתי עליו. ההורים שלי פחות התלהבו מאקורדיון ושאלו אותי מה דעתי ללמוד פסנתר. לפני שהספקתי לחשוב על זה כבר רשמו אותי לחוג בקונסרבטוריון, התאהבתי בפסנתר מהשיעור הראשון, ואל האקורדיון חזרתי רק הרבה שנים אחר כך ב״תשאירי לי מקום לחבק אותך״ ו״אשה אשה״ של אבטיפוס. 

איך הגעתם לפאנטם ולמוזיקה אלקטרונית?

מירי:  ב-2018 הייתי בוורשה וראיתי נגן רחוב שניגן בפאנטם. הוקסמתי! ישבתי לידו המון זמן והקשבתי, לא הכרתי את הכלי אבל נמשכתי לצלילים שלו כמו מגנט. כשחזרתי לארץ חיפשתי פאנטם בנרות - וככה התחילה ההתמכרות.

טל:  כשהייתי ילד אבא שלי בנה מערכת סטריאו בה שמענו בעיקר מוזיקה מטייפ סלילים ומהרדיו. יום אחד אבא הביא גם פטיפון, ואחי הגדול רץ מיד לחנות תקליטים וקנה את Abbey Road של הביטלס. השיר הראשון שתפס אותי היה "Because" עם ההרמוניות המופלאות ותפקיד הצ׳מבלו, אבל מה שהכי הקסים אותי היה תפקיד הסינתיסייזר שנכנס בדקה 1:30 והסולו ב-2:10 שהקפיצו לי את השיר לחלל. השתוקקתי לנגן על כלי נגינה קסום כזה, אבל הוא לא היה בנמצא. כשהייתי בן 10 הייתי נוסע לבד בשני אוטובוסים מקרית ביאליק לחוג מחשבים בטכניון בחיפה, ופעם אחת במקום ללכת לחוג החלטתי להמשיך עם האוטובוס הראשון עד למרכז שכונת הדר, ירדתי ליד סניף ״כלי זמר״ ברחוב החלוץ, נכנסתי לחנות, ומצאתי את המלך האלקטרוני - סינתיסייזר של ימאהה. המוכר לא הרשה לי להתקרב אליו, אבל ניגן עליו בעצמו והעיף לי את הראש. מאז לא הפסקתי לחפור להורים שלי, עד שבגיל 14 קנו לי את הסינתיסייזר הראשון, גרסה פשוטה וניידת שלו, ולאחריו את ה-DX7, שכיכב כמעט בכל שיר בתחילת שנות ה-80. 

איך הייתם מגדירים את המוזיקה שלכם למי שאין לו מושג מה זה פאנטם ביט?

טל:  מוזיקה שמשלבת בין צלילים עדינים ומדיטטיביים של פאנטם לבין גרוב אלקטרוני וקצבי.

מירי:  אני עדיין מגרדת בראש בכל פעם ששואלים אותי... (מגרדת בראש).

מתי ואיך באה לכם ההשראה?

מירי:  בדרך כלל ברכיבה על אופניים או בטבע. אני רוכבת בדיונות ליד הבית, וזאת מדיטציה בתנועה בשבילי. פתאום באים לי מנגינה או מקצב לראש ואז אני שרה בקול רם ומקליטה את עצמי בטלפון (אחרי שאני מוודאת שאין אף אחד בסביבה). כשאני מגיעה הביתה אני מתחילה לעבוד על זה עם הפאנטם.

טל:  כשאני בתנועה. בהליכה ברגל, רכיבה על אופניים או נהיגה. לפעמים פתאום יש איזה צליל, מקצב או מלודיה שמתחילים להתנגן אצלי בראש, כאילו משום מקום. בדרך כלל אין לי איפה לעצור ולרשום, אז אני נותן למנגינה להתנגן כמו שיר ברדיו, מקשיב לה, נותן לה להתפתח - ואחר כך כשאני מגיע לפסנתר או למחשב אני מצליח לתרגם את המנגינה לצלילים.

על מה אתם מתווכחים כשאתם יוצרים ביחד?

טל:  במה להתחיל את הסשן - בנגינה, או בשיחה על התכניות שלנו קדימה. מירי מאוד מסודרת, אוהבת להתחיל בדיבורים ולרשום משימות, אני פחות.

מירי:  אם להזמין וולט או להעמיד סיר. טל אוהב לבשל ואני ממש לא. בסוף אני אוכלת במבה עם קוטג' וטל מחמם שאריות מארוחת שישי. אגב, אנחנו נפגשים בעיקר בשבתות כי לכל אחד מאיתנו יש  Day Job  במהלך השבוע. 

מה אתם הכי שונאים בתהליך היצירה?

טל:  את האמצע. לרוב קל לי להתחיל כשיש איזה רעיון או מנגינה, ואחר כך כשזה מגובש ומוקלט וצריך את נגיעות הסיום, אני מרגיש בנוח לתת לו את המגע הסופי (גם אם זה כרוך בהרבה ניסוי וטעיה). אבל כל מה שבאמצע - לחבר בין ההתחלה והסוף, להוסיף ולגרוע - יכול להיות לפעמים מסע סיזיפי ומייאש.

מירי:  אחרי שהיצירה גמורה ואני מרוצה ממנה - צריך לשווק אותה לקהל הרחב. החלק של השיווק שנוא עלי, בעיקר בסושיאל, אבל הוא הכרחי.

שאלה לטל: מה הדבר הכי מעצבן שמירי עושה שבא לך לזרוק עליה פאנטם?

מדיטציה. בדרך כלל כשאני צריך לבצע פעולה טכנית ארוכה: חיבור ציוד, עבודה על הסאונד או מציאת תפקידים מוזיקליים, מירי נכנסת בקלות למצב רגוע, עוצמת עיניים, נוכחת-נפקדת, ואני נשאר להתמודד עם האתגר הטכני. זה מעצבן כי אני מקנא. הלוואי ויכולתי ליפול בקלות כזאת אל החיבור הנפשי. אני יודע שמה שנראה מבחוץ כמו שקט והתכנסות עצמית יכול להיות גם מעטפת לסערה פנימית, אבל לי קשה להתחבר גם לסערות הפנימיות שלי. זה מעצבן! בא לי לזרוק עליה פאנטם! גם אני רוצה! 

שאלה למירי: מה הדבר הכי מעצבן שטל עושה שבא לך לחנוק אותו עם כַּבֶּל?

מעצבן אותי שהוא רגוע לפני הופעה. אני כולי בסטרס, דופק מהיר, הידיים שלי רועדות ואני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד - והוא יושב לו ברוגע, מנהל סמול טוק עם אנשים מסביב ומרגיש סבבה. זה מעצבן! בא לי לחנוק אותו עם כַּבֶּל! גם אני רוצה!